א''ר יוסי אין לוקין אלא על עיקר כלאי הכרם. מילתא באנפי נפשה היא דקמ''ל דאע''ג דשנינו בכל הני דלעיל דאיכא דאוסרין ואיכא דגם מקדשין מ''מ אין לוקין מד''ת אלא אם זרע בכרם גופיה דזהו עיקר כלאי הכרם שהזהירה התורה אבל הני אע''פ דיש שמקדשין וסמכו על קרא דפן תקדש פן תוקד אש מיהו אין לוקין עליהן:

אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. בכלאים משום דכרמך כתיב ולא דמי לשאר איסורין שבתורה שיכול לאסור אף שאינו שלו כגון שבישל בשר בחלב של חבירו וכיוצא בו אבל הכא לא קידש אלא את הגפן שלו והלכה כר' יוסי ור''ש וכמעשה דר''ע שזה זרע כרמו בשביעית ואינו שלו שהרי בשביעית הכל הפקר הוא ולפיכך פסק דלא קידש:

ה''ז קידש. הגפן שלו והתבואה של חבירו וחייב באחריותו וצריך לשלם לחבירו בעד התבואה שאסרה לפי שעשה מעשה בידים:

מתני' המסכך את גפנו. שהמשיך השריגין והעלין מגפנו ע''ג תבואתו של חבירו:

תוכו אסור ומקדש חוצה לו לכ''ש. כלומר דתו לא מצי נמי למיתני מותר מחול הכרם והאי נמי כדא''ר זעירא גופיה בפ''ד שם על הא דקאמר התם ר''א החמירו בכרם בתוכו יותר מחוצה לו וקא''ר זעירא דאנא קיימנתה דאשכחן דלפעמים החמירו בחוצה לו יותר מתוכו והיינו במחול הכרם דתוכו שמנה וחוצה לו ט''ז דהרי בתוך הכרם בין השורות עד שמנה הוא דלא יביא זרע לשם ואם יש שמנה ביניהן מותר ואנו חוצה לו והיינו בין כרם לגדר אסור עד ט''ז וכדפרישית התם דהא דנקט ט''ז וזהו כב''ש לרבותא הוא דנקט דמצינו לחד תנא והיינו ב''ש דאוסרין חוצה לו עד ט''ז ובתוכו לו אינו אסור אלא עד ח' דלא אשכחן דפליגי ב''ש בהא ומיהו אף לב''ה חמיר חוצה לו מתוכו במחול הכרם דחוצה לו י''ב ותוכו שמנה ושמעינן מיהת דבמחול הכרם חמיר חוצה לו וא''כ לא מצינן לאוקמי למתני' כהאי תנא דאמרן דאם תוכו אסור ומקדש חוצה לו לכ''ש ואמאי קתני מותר מחול הכרם אוסר ולא מקדש אלא ע''כ כאוקימתא דלעיל שנטעו על מטע כרם קטן:

אין תימר מטע שש עשרה על שש עשרה. וכלומר וכ''ת דאכתי הוה מצי לאוקמי מתני' בכרם גדול שהוא נטוע על ט''ז ט''ז וכהאי תנא דס''ל היו ג' שורות אם אין בין שורה לחברתה ט''ז אמה לא יביא זרע לשם כדתנן לעיל בפ''ד בהלכה ד' ואמרינן עלה שם דעד שמנה אסור ומקדש מח' ועד ט''ז אסור ואינו מקדש וא''כ תו לא מצי למיתני במתני' ולמיחשב במטעתו בתתלה דהא אוסר ומקדש עד שמנה והשתא הדרן לקושיין דאמאי דחיק נפשיה לאוקמי מתני' בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן דטפי הו''ל לאוקמי שנטעו על מטע ט''ז וכהאי תנא דאמרן הא נמי לא מצית אמרת הכי דקשיא:

הדא אמרה כרם גדול שנטעו על מטע שמנה שמנה אין לו מחול כלומר דר' זעירא דייק מדדחיק לאוקמי מתני' בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן כדי לשנויי קושיין דמאי אריא בחרבנו הא אפי' במטעתו בתחלה הדין הוא דמותר הזרע ואסור לזרוע לכתחילה ולא משני דלעולם מתני' בכרם גדול שנטעו כמטע כרם גדול מיתוקמא והיינו על מטע שמנה שמנה ומתני' אתיא כהאי מ''ד דפליג לעיל שם על ר' יונה בשם רב והוא ר' יוסי בשם רב דקאמר דהלכתא מותר לזרוע ביניהן אפי' לכתחילה כשיש ח' אמות בין השורות והלכך הוא דקתני כמתני' בחרבנו דאילו במטעתו בתחילה לא משכחת לה שיהא אסור לזרוע לכתחילה ואם זרע לא קידש ומדלא משני הכי ש''מ דכרם שהוא נטוע על שמנה אמות אין לו דין מחול הכרם ולפיכך בלאו הכי לא מצית לאוקמי מתני' במטע על שמנה דהא קתני נמי מותר מחול הכרם ומטע על שמנה אין לו דין מחול הכרם:

אלא כי אנן קיימין בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן. כלומר שנטעו על ארבע ארבע אמות כדרך שנוטעין לסתם כרם קטן והלכך לא משכחת לה דינא דמתני' במטעתו בתחילה דהרי בד''א אסור ומקדש הוא ודוקא בחרבנו הוא דמשכחת להא דאמרו שלא יביא זרע לכתחילה עד שיהא שם ט''ז אמה ואם הביא אחר שהרחיק ד' אמות מעיקרי הגפנים לא קידש:

אי כרם גדול הוא ל''ל חרבני אפי' מטעתו. כלומר מאי אריא דקתני מותר חרבן הכרם אסור לזרוע לכתחילה ובדיעבד לא קידש והא אשכחן דאף במטעתו בתתילה כן הוא דאם נטעו על ח' אמות אסור לזרוע בין השורות לכתחילה ואם זרע מותר הזרע ואפי' דקאמר משום דאנן קיי''ל דחרבן הכרם חמיר יותר ממטעו בתחילה כדאמרינן שם בריש הפרק ואף לב''ה הוא כן וא''כ לא מיתוקמא הכא בכרם גדול שסתם כרם גדול על מטע שמנה אמות הוא:

כרם גדול הוא. אי בכרם גדול מיירי שיש בו ג' שורות או יותר דזהו נקרא כרם גדול וכל שאין בו אלא שתי שורות זהו נקרא כרם קטן כדאמרינן לעיל בפ''ד בהל''ג וכרם גדול דרכו להיות נטוע יותר על ארבע ארבע בין השורות עד ח' אמות בין שורה לשורה וכשיש ח' אמות ביניהן תנינן התם בסוף הפרק הנוטע את כרמו על ח' אמות מותר ופליגי שם אמוראי אליבא דרב בהאי פירושא דמותר דר' יונה בשם רב קאמר מותר הזרע בדיעבד ואסור לזרוע לכתחילה והשתא פריך הכא אליבא דהאי מ''ד בשם רב:

מה נפשך. השתא מהדר הש''ס לפרש להא דקתני מותר חרבן הכרם ומותר מחול הכרם ופריך דמה נפשך באיזה כרם איירי:

ר' יוחנן אמר אסור ומקדש. שאע''פ שהוא חוץ לעבודה מ''מ הואיל והלך החדש של העלין והשריגין שם אסור ומקדש הוא ור''ל קאמר אסור ואינו מקדש ובזרע שנזרע שם קודם שהלך עליו החדש הוא דפליגי דלר''י מקדש הוא וצריך לעקור הזרע ולר''ל אינו מקדש הואיל ובשעת הזרע לא היה החדש עליו אבל לזרוע אחר שהלך שם החדש ודאי אף לר''ל מקדש דאל''כ מה הפרש יש בין הלך החדש אי לא:

בינתים מהו. אמותר אפיפירות קאי דכל הני דלעיל מאי בינתים שייך בהו הא בתוך עבודתן ודאי אוסר ומקדש וחוץ לעבודתן זהו הנקרא מותר והדין מפורש בהם דאוסרין ולא מקדשין אלא באפיפירות שייכא שפיר פליגתייהו דר''י ור''ל וכהאי דתנינן בפרק דלעיל גבי האי דינא המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת המותר ואם הביא לא קידש ואם הלך החדש אסור ובהלך החדש הוא דפליגי מה אסור דקתני אם לכתחילה דייקא אסור לזרוע תחת החדש שנמשכו השריגין והעלין שם או אפי' בדיעבד מקדש וקרי ליה בינתים לפי שהיא חוץ לששה טפחים מעיקרי הגפנים אלא שנתפשטו השריגין והעלין שם וזהו בינתים בין מקום העבודה ובין מקום שהוא חוץ מתחת השריגין והעלין דאותו הוא הנקרא מותר האפיפירות:

כרם קטן הוא. ואי דמיירי הכא בכרם קטן שאין לו אלא שתי שורות וסתמו נטוע על ארבע אמות קשיא הא אין לו מחול כדאמרינן שם לעיל דבכרם קטן אין לו דין מחול הכרם ובמתני' תנן נמי מותר מחול הכרם וה''ה דהוה מצי נמי למיפרך דאין לו קרחת הכרם דלא משכחת לה כלל בכרם קטן כדלעיל שם אלא דעדיפא מינה פריך דאפי' במחול דמשכחת לה אין לו לכרם קטן:

ר' יוסי בשם ר' אילא דברי הכל היא. כלומר דדחי לה ולא תוקמה הך ברייתא דקתני אף של אחרים אסור כר''מ דוקא אלא ד''ה היא דהכא לגבוה מיירי ואף ר' יוסי ור''ש מודים בה דלגבוה אסור דכמה דתימר תמן בפ''ב דע''ז גבי בשר הנכנס לע''ז וכו' דקאמר התם דבעלי חיים הנעבדין אע''פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה והכא נמי לגבוה הוא דאסור ואידך ברייתא ס''ל בעלי חיים אף לגבוה אינו נאסר ומיהו לא שייכא פלוגתייהו לפלוגתא דתנאי במתני':

הוון. בני הישיבה בעיי מימר דבפלוגתא דתנאי דמתני' תליא דהאי ברייתא ס''ל כר''מ ור' יודה דאינהו ת''ק דמתני' וס''ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו ואידך ברייתא כר' יוסי ור''ש ס''ל קא סלקא דעתייהו דלהדיוט פליגי הני ברייתות והלכך בעיין לאוקמינהו כתנאי דמתני':

הנעבד. לע''ז כגון שהשתחוה לבהמה כדמפרש לקמן דבבעלי חיים איירי ופליגי בה תנאי דתני בחדא ברייתא דבין שלו ובין של אחרים אסור ואית תניי תני דבשל אחרים מותר:

ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין דר''מ היא. אמתני' קמהדרו דהא דקתני אדם אוסר בשל חבירו האי ת''ק דר''מ היא דס''ל הכי כדלקמן:

א''ר יוחנן. דמהכא לא דייקת מידי דתיפתר דלהכי איצטריך כגון שזרע העכו''ם כרמו כלאים ולקחו ממנו ישראל והזהירה התורה שלא יקיים הכלאים וצריך שיעקור אותן והשתא מצינן לאוקמי כדברי הכל דאפי' למ''ד יש קנין לעכו''ם להפקיע ממעשרות מודה הוא דאם חזר ולקח הישראל השדה ממנו דחייב במעשרות דדגנך קרינא ביה וה''נ כרמך קרינן ביה השתא:

דר''מ היא. הך ברייתא אליבא דר''מ מיתוקמא וכלומר דר''א מפרש דהא דקתני לרבות כרם אחרים לא צריכא אלא אפי' כרם של עכו''ם לא תזרע כלאים והאי קרא לא משתעי אלא בא''י דהא אין איסור כלאים כרם וזרעים מן התורה אלא בא''י והיינו דקאמר דר''מ היא דאמר לעיל בפ''ה דדמאי ובכמה מקומות דאין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות ואע''ג דהתם נמי כתיב דגנך אפ''ה מכיון שלקח העכו''ם השדה מישראל חייבין הפירות במעשרות להישראל הלוקח ממנו וה''נ אע''ג דכתיב כרמך מרבינן אפי' בכרם של עכו''ם:

גמ' כתיב לא תזרע כרמך כלאים וכו'. ברייתא היא בספרי פ' כי תצא והתם מסיים ת''ל לא תזרע כרמך מ''מ כלומר מדלא כתיב כרמך לא תזרע כלאים כדכתיב בפ' קדושים בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ודריש בת''כ שם גבי בהמתך דאף בבהמות אחרים אסור מדכתיב את חקתי תשמרו לשון רבים והאי קרא בהרכבה והרבעה משתעי אבל שדך דלא כתיב ביה רבויא אין אוסר אלא בשלו ולא בשל חבירו דהכי משמע שדך דוקא לא תזרע כלאים וכן אי הוה כתוב כרמך לא תזרע כלאים הוה דרשינן הכי אבל השתא דכתיב לא תזרע כרמך כלאים מדהקדים הלאו וסמיך ליה כרם ש''מ דהכא כרמך לאו דוקא אלא דקפדה התורה דלא תזרע בכרם מ''מ ואפי' בשל אחרים והיינו נמי דקאמר הכא ת''ל כרם ולא כלאים כלומר מדהקדים הלאו ואח''כ כתב הכרם ש''מ דה''ק כרם ולא דכלאים בכל כרם לא תזרע ותיבת כרם לתיבת לא שלפניו דרשינן וכאילו הוה כתוב כרם סתם: