Le texte Le vocabulaire Les révisions
Kilayim
Daf 33a
משנה: הַמְסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה קִידֵּשׁ וְחַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים אֵין אָדָם מַקְדִּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַשְּׁבִיעִית וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְאָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
Traduction
Si quelqu’un amène son cep de vigne au-dessus du blé de son voisin (227)(Yebamot 83a), et (Baba Qama 100a)., il le rend sacré (interdit à la consommation), et il est tenu de dédommager la perte de son voisin. R. Yossé et R. Simon disent:on ne peut pas attirer l’interdiction sur ce qui n’est pas à vous (228)''Par conséquent, l'on ne peut interdire le blé au-dessus duquel on a fait passer un cep de vigne. Cf. 2, 3; 5; (5, 5).''. R. Yossé raconte ceci: il arriva à quelqu’un de semer (d’autres éléments) dans la vigne à la 7e année de repos agraire (époque à laquelle les produits sont abandonnés à tout venant et n’appartiennent à personne). Lorsque le fait arriva à la connaissance de R. aqiba, il dit que cela ne fait rien, car on ne peut rendre sacré (interdit) ce qui ne vous appartient pas (229)Comme l'on se trouvait en 7e année, époque d'abandon des produits, la prescription sur les mélanges n'a pas d'effet..
Pnei Moshe non traduit
מתני' המסכך את גפנו. שהמשיך השריגין והעלין מגפנו ע''ג תבואתו של חבירו:
ה''ז קידש. הגפן שלו והתבואה של חבירו וחייב באחריותו וצריך לשלם לחבירו בעד התבואה שאסרה לפי שעשה מעשה בידים:
אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. בכלאים משום דכרמך כתיב ולא דמי לשאר איסורין שבתורה שיכול לאסור אף שאינו שלו כגון שבישל בשר בחלב של חבירו וכיוצא בו אבל הכא לא קידש אלא את הגפן שלו והלכה כר' יוסי ור''ש וכמעשה דר''ע שזה זרע כרמו בשביעית ואינו שלו שהרי בשביעית הכל הפקר הוא ולפיכך פסק דלא קידש:
בֵּנְתַּיִים מַהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָסוּר וּמְקַדֵּשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. מַה נַפְשֵׁךְ כֶּרֶם גָּדוֹל הוּא לָמָּה לִי חָרְבָּנוֹ אֲפִילוּ מַטָּעָתוֹ. כֶּרֶם קָטָן הוּא אֵין לוֹ מָחוֹל. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּכֶרֶם גָּדוֹל שֶׁנְּטָעוֹ עַל מַטַּע כֶּרֶם קָטָן. אֶמַר רִבִּי זְעִירָא 33a הָדָא אָֽמְרָה כֶּרֶם גָּדוֹל שֶׁנְּטָעוֹ שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה אֵין לוֹ מָחוֹל. אִין תֵּימַר מַטַּע שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה תּוֹכוֹ אָסוּר וּמְקַדֵּשׁ חוּצָה לוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Traduction
Quelle est la règle pour l’espace entre les ceps et la séparation? Selon R. Yohanan, il est interdit d’y rien semer, et en cas de fait accompli, il faut tout brûler; selon R. Simon ben Lakish, c’est interdit, sans entraîner la combustion. Comment considère-t-on ici la vigne, comme grande ou comme petite? Si elle est grande, à quoi bon parler de la partie inculte? N’en serait-il pas de même pour la partie plantée? S’il s’agit d’une petite vigne, il ne saurait s’agir de contour (226)Comp. Ci-dessus, (4, 3).? Il est question d’une grande vigne, que l’on a implantée sur l’emplacement d’une petite (aussi lui applique-t-on les particularités de l’une et de l’autre). Cela prouve, dit R. Zeira, qu’une grande vigne qui n’occuperait qu’un carré de 8 coudées n’a pas de terrain de contour; et si l’on dit que, dans une plantation de 16 coudées en longueur sur une égale largeur, il est interdit de semer à l’intérieur et ce qui s’y trouve doit être brûlé, il en est à plus forte raison de même pour l’espace extérieur qui l’avoisine.
Pnei Moshe non traduit
בינתים מהו. אמותר אפיפירות קאי דכל הני דלעיל מאי בינתים שייך בהו הא בתוך עבודתן ודאי אוסר ומקדש וחוץ לעבודתן זהו הנקרא מותר והדין מפורש בהם דאוסרין ולא מקדשין אלא באפיפירות שייכא שפיר פליגתייהו דר''י ור''ל וכהאי דתנינן בפרק דלעיל גבי האי דינא המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת המותר ואם הביא לא קידש ואם הלך החדש אסור ובהלך החדש הוא דפליגי מה אסור דקתני אם לכתחילה דייקא אסור לזרוע תחת החדש שנמשכו השריגין והעלין שם או אפי' בדיעבד מקדש וקרי ליה בינתים לפי שהיא חוץ לששה טפחים מעיקרי הגפנים אלא שנתפשטו השריגין והעלין שם וזהו בינתים בין מקום העבודה ובין מקום שהוא חוץ מתחת השריגין והעלין דאותו הוא הנקרא מותר האפיפירות:
ר' יוחנן אמר אסור ומקדש. שאע''פ שהוא חוץ לעבודה מ''מ הואיל והלך החדש של העלין והשריגין שם אסור ומקדש הוא ור''ל קאמר אסור ואינו מקדש ובזרע שנזרע שם קודם שהלך עליו החדש הוא דפליגי דלר''י מקדש הוא וצריך לעקור הזרע ולר''ל אינו מקדש הואיל ובשעת הזרע לא היה החדש עליו אבל לזרוע אחר שהלך שם החדש ודאי אף לר''ל מקדש דאל''כ מה הפרש יש בין הלך החדש אי לא:
מה נפשך. השתא מהדר הש''ס לפרש להא דקתני מותר חרבן הכרם ומותר מחול הכרם ופריך דמה נפשך באיזה כרם איירי:
כרם גדול הוא. אי בכרם גדול מיירי שיש בו ג' שורות או יותר דזהו נקרא כרם גדול וכל שאין בו אלא שתי שורות זהו נקרא כרם קטן כדאמרינן לעיל בפ''ד בהל''ג וכרם גדול דרכו להיות נטוע יותר על ארבע ארבע בין השורות עד ח' אמות בין שורה לשורה וכשיש ח' אמות ביניהן תנינן התם בסוף הפרק הנוטע את כרמו על ח' אמות מותר ופליגי שם אמוראי אליבא דרב בהאי פירושא דמותר דר' יונה בשם רב קאמר מותר הזרע בדיעבד ואסור לזרוע לכתחילה והשתא פריך הכא אליבא דהאי מ''ד בשם רב:
אי כרם גדול הוא ל''ל חרבני אפי' מטעתו. כלומר מאי אריא דקתני מותר חרבן הכרם אסור לזרוע לכתחילה ובדיעבד לא קידש והא אשכחן דאף במטעתו בתתילה כן הוא דאם נטעו על ח' אמות אסור לזרוע בין השורות לכתחילה ואם זרע מותר הזרע ואפי' דקאמר משום דאנן קיי''ל דחרבן הכרם חמיר יותר ממטעו בתחילה כדאמרינן שם בריש הפרק ואף לב''ה הוא כן וא''כ לא מיתוקמא הכא בכרם גדול שסתם כרם גדול על מטע שמנה אמות הוא:
כרם קטן הוא. ואי דמיירי הכא בכרם קטן שאין לו אלא שתי שורות וסתמו נטוע על ארבע אמות קשיא הא אין לו מחול כדאמרינן שם לעיל דבכרם קטן אין לו דין מחול הכרם ובמתני' תנן נמי מותר מחול הכרם וה''ה דהוה מצי נמי למיפרך דאין לו קרחת הכרם דלא משכחת לה כלל בכרם קטן כדלעיל שם אלא דעדיפא מינה פריך דאפי' במחול דמשכחת לה אין לו לכרם קטן:
אלא כי אנן קיימין בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן. כלומר שנטעו על ארבע ארבע אמות כדרך שנוטעין לסתם כרם קטן והלכך לא משכחת לה דינא דמתני' במטעתו בתחילה דהרי בד''א אסור ומקדש הוא ודוקא בחרבנו הוא דמשכחת להא דאמרו שלא יביא זרע לכתחילה עד שיהא שם ט''ז אמה ואם הביא אחר שהרחיק ד' אמות מעיקרי הגפנים לא קידש:
הדא אמרה כרם גדול שנטעו על מטע שמנה שמנה אין לו מחול כלומר דר' זעירא דייק מדדחיק לאוקמי מתני' בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן כדי לשנויי קושיין דמאי אריא בחרבנו הא אפי' במטעתו בתחלה הדין הוא דמותר הזרע ואסור לזרוע לכתחילה ולא משני דלעולם מתני' בכרם גדול שנטעו כמטע כרם גדול מיתוקמא והיינו על מטע שמנה שמנה ומתני' אתיא כהאי מ''ד דפליג לעיל שם על ר' יונה בשם רב והוא ר' יוסי בשם רב דקאמר דהלכתא מותר לזרוע ביניהן אפי' לכתחילה כשיש ח' אמות בין השורות והלכך הוא דקתני כמתני' בחרבנו דאילו במטעתו בתחילה לא משכחת לה שיהא אסור לזרוע לכתחילה ואם זרע לא קידש ומדלא משני הכי ש''מ דכרם שהוא נטוע על שמנה אמות אין לו דין מחול הכרם ולפיכך בלאו הכי לא מצית לאוקמי מתני' במטע על שמנה דהא קתני נמי מותר מחול הכרם ומטע על שמנה אין לו דין מחול הכרם:
אין תימר מטע שש עשרה על שש עשרה. וכלומר וכ''ת דאכתי הוה מצי לאוקמי מתני' בכרם גדול שהוא נטוע על ט''ז ט''ז וכהאי תנא דס''ל היו ג' שורות אם אין בין שורה לחברתה ט''ז אמה לא יביא זרע לשם כדתנן לעיל בפ''ד בהלכה ד' ואמרינן עלה שם דעד שמנה אסור ומקדש מח' ועד ט''ז אסור ואינו מקדש וא''כ תו לא מצי למיתני במתני' ולמיחשב במטעתו בתתלה דהא אוסר ומקדש עד שמנה והשתא הדרן לקושיין דאמאי דחיק נפשיה לאוקמי מתני' בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן דטפי הו''ל לאוקמי שנטעו על מטע ט''ז וכהאי תנא דאמרן הא נמי לא מצית אמרת הכי דקשיא:
תוכו אסור ומקדש חוצה לו לכ''ש. כלומר דתו לא מצי נמי למיתני מותר מחול הכרם והאי נמי כדא''ר זעירא גופיה בפ''ד שם על הא דקאמר התם ר''א החמירו בכרם בתוכו יותר מחוצה לו וקא''ר זעירא דאנא קיימנתה דאשכחן דלפעמים החמירו בחוצה לו יותר מתוכו והיינו במחול הכרם דתוכו שמנה וחוצה לו ט''ז דהרי בתוך הכרם בין השורות עד שמנה הוא דלא יביא זרע לשם ואם יש שמנה ביניהן מותר ואנו חוצה לו והיינו בין כרם לגדר אסור עד ט''ז וכדפרישית התם דהא דנקט ט''ז וזהו כב''ש לרבותא הוא דנקט דמצינו לחד תנא והיינו ב''ש דאוסרין חוצה לו עד ט''ז ובתוכו לו אינו אסור אלא עד ח' דלא אשכחן דפליגי ב''ש בהא ומיהו אף לב''ה חמיר חוצה לו מתוכו במחול הכרם דחוצה לו י''ב ותוכו שמנה ושמעינן מיהת דבמחול הכרם חמיר חוצה לו וא''כ לא מצינן לאוקמי למתני' כהאי תנא דאמרן דאם תוכו אסור ומקדש חוצה לו לכ''ש ואמאי קתני מותר מחול הכרם אוסר ולא מקדש אלא ע''כ כאוקימתא דלעיל שנטעו על מטע כרם קטן:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין לוֹקִין אֶלָּא עַל עִיקַּר הַכֶּרֶם.
Traduction
Selon R. Yossé, on n’est passible de la peine des coups de lanière (pour tous les cas condamnés à la combustion) que pour la réalité du mélange de la vigne(si l’on a semé à la fois des pépins et de la verdure; hors delà, ladite peine n’est pas applicable).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי אין לוקין אלא על עיקר כלאי הכרם. מילתא באנפי נפשה היא דקמ''ל דאע''ג דשנינו בכל הני דלעיל דאיכא דאוסרין ואיכא דגם מקדשין מ''מ אין לוקין מד''ת אלא אם זרע בכרם גופיה דזהו עיקר כלאי הכרם שהזהירה התורה אבל הני אע''פ דיש שמקדשין וסמכו על קרא דפן תקדש פן תוקד אש מיהו אין לוקין עליהן:
Kilayim
Daf 33b
הלכה: כְּתִיב לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם אֵין לִי אֶלָּא כַּרְמְךָ כֶּרֶם אַחֵר מְנַיִין תַּלְמוּד לוֹמַר כִּלְאַיִם לֹא כֶרֶם וְלֹא כִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר 33b הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין לְגוֹי קִנְייָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תִּיפְתָּר בְּגוֹי שֶׁזָּרַע כַּרְמוֹ כִלְאַיִם וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Comme il est écrit (Lv 19, 19): tu n’ensemenceras pas dans ta vigne des hétérogènes, on sait que c’est défendu dans sa propre vigne. Mais comment sait-on que cela s’applique aussi à celle d’autrui? C’est que le verset termine par le mot Kilayim (pour indiquer qu’il s’applique à n’importe quel terrain). Selon la remarque de R. Eliézer, cette opinion est celle de R. Meir, qui dit (230)''Comp. Ci-dessus, (Pea 4, 6), fin (p. 62); (Demaï 5, 9) (p. 186).'': le païen ne peut acquérir des terrains en Palestine d’une manière définitive, de sorte que les produits ne sont pas dispensés des redevances de dîme ou autres (il en est de même ici, pour les hétérogènes; ils sont interdits même sur une terre vendue à un païen). Selon R. Yohanan, l’interprétation de ce verset peut se conformer à l’avis des adversaires de R. Meir (qui accordent au païen l’acquisition définitive des terres, avec dispense des droits); seulement, il s’agit ici d’une vigne ensemencée d’hétérogènes par le propriétaire païen, puis rachetée par un Israélite (ce dernier serait coupable s’il maintien les plantes).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב לא תזרע כרמך כלאים וכו'. ברייתא היא בספרי פ' כי תצא והתם מסיים ת''ל לא תזרע כרמך מ''מ כלומר מדלא כתיב כרמך לא תזרע כלאים כדכתיב בפ' קדושים בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ודריש בת''כ שם גבי בהמתך דאף בבהמות אחרים אסור מדכתיב את חקתי תשמרו לשון רבים והאי קרא בהרכבה והרבעה משתעי אבל שדך דלא כתיב ביה רבויא אין אוסר אלא בשלו ולא בשל חבירו דהכי משמע שדך דוקא לא תזרע כלאים וכן אי הוה כתוב כרמך לא תזרע כלאים הוה דרשינן הכי אבל השתא דכתיב לא תזרע כרמך כלאים מדהקדים הלאו וסמיך ליה כרם ש''מ דהכא כרמך לאו דוקא אלא דקפדה התורה דלא תזרע בכרם מ''מ ואפי' בשל אחרים והיינו נמי דקאמר הכא ת''ל כרם ולא כלאים כלומר מדהקדים הלאו ואח''כ כתב הכרם ש''מ דה''ק כרם ולא דכלאים בכל כרם לא תזרע ותיבת כרם לתיבת לא שלפניו דרשינן וכאילו הוה כתוב כרם סתם:
דר''מ היא. הך ברייתא אליבא דר''מ מיתוקמא וכלומר דר''א מפרש דהא דקתני לרבות כרם אחרים לא צריכא אלא אפי' כרם של עכו''ם לא תזרע כלאים והאי קרא לא משתעי אלא בא''י דהא אין איסור כלאים כרם וזרעים מן התורה אלא בא''י והיינו דקאמר דר''מ היא דאמר לעיל בפ''ה דדמאי ובכמה מקומות דאין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות ואע''ג דהתם נמי כתיב דגנך אפ''ה מכיון שלקח העכו''ם השדה מישראל חייבין הפירות במעשרות להישראל הלוקח ממנו וה''נ אע''ג דכתיב כרמך מרבינן אפי' בכרם של עכו''ם:
א''ר יוחנן. דמהכא לא דייקת מידי דתיפתר דלהכי איצטריך כגון שזרע העכו''ם כרמו כלאים ולקחו ממנו ישראל והזהירה התורה שלא יקיים הכלאים וצריך שיעקור אותן והשתא מצינן לאוקמי כדברי הכל דאפי' למ''ד יש קנין לעכו''ם להפקיע ממעשרות מודה הוא דאם חזר ולקח הישראל השדה ממנו דחייב במעשרות דדגנך קרינא ביה וה''נ כרמך קרינן ביה השתא:
רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסָה תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. הַנֶּעֲבָד אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל אֲחֵרִים אָסוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שֶׁלּוֹ אָסוּר שֶׁל אֲחֵרִים מוּתָּר. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל אֲחֵרִים אָסוּר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. מָאן דְּאָמַר שֶׁלּוֹ אָסוּר שֶׁל אֲחֵרִים מוּתָּר רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי לָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כַּמָּה דְתֵימַר תַּמָּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר לְהִדִּיוֹט נֶאֱסָר לְגָבוֹהַּ וְדִכְווָתָהּ דְּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר לְהִדִּיוֹט נֶאֱסָר לְגָבוֹהַּ.
Traduction
R. Yona b. R. Yossé disent tous deux que cet avis est celui de R. Meir (car, selon les rabbins, on n’est pas tenu en ce cas de brûler tout). Si un animal a servi à l’adoration d’une idole (231)Voir (Avoda Zara 3, 6) ( 42d fin). (dont il est interdit de tirer aucun profit), selon les uns c’est interdit en tous cas, que ce soit au propriétaire ou à un autre; selon un autre enseignement, ce qui est au propriétaire est interdit, mais non ce qui est à autrui (on ne peut pas rendre sacré ce qui n’est pas à vous). On a pensé que le 1er avis, disant que c’est interdit en tous cas, n’importe que ce soit à vous ou à d’autres, est de R. Meir; et le second avis, n’interdisant pas ce qui est à d’autres, est de R. Juda. Mais R. Yossé et R. Simon, ou R. Yossé au nom de Rabbi (contrairement à l’avis de la Mishna) disent qu’il n’en est pas de même ici; et lorsqu’il s’agit d’un sacrifice divin, tous reconnaissent que ce serait interdit. En effet, de même qu’on l’a dit ailleurs, tout animal vivant (ayant servi à l’idolâtrie) ne peut plus être destiné au service divin, bien que l’on puisse en tirer parti pour l’usage commun; de même, l’objet interdit, quoique ne vous appartenant pas et ne pouvant être défendu à l’usage commun, ne peut pas servir au sacrifice divin.
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין דר''מ היא. אמתני' קמהדרו דהא דקתני אדם אוסר בשל חבירו האי ת''ק דר''מ היא דס''ל הכי כדלקמן:
הנעבד. לע''ז כגון שהשתחוה לבהמה כדמפרש לקמן דבבעלי חיים איירי ופליגי בה תנאי דתני בחדא ברייתא דבין שלו ובין של אחרים אסור ואית תניי תני דבשל אחרים מותר:
הוון. בני הישיבה בעיי מימר דבפלוגתא דתנאי דמתני' תליא דהאי ברייתא ס''ל כר''מ ור' יודה דאינהו ת''ק דמתני' וס''ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו ואידך ברייתא כר' יוסי ור''ש ס''ל קא סלקא דעתייהו דלהדיוט פליגי הני ברייתות והלכך בעיין לאוקמינהו כתנאי דמתני':
ר' יוסי בשם ר' אילא דברי הכל היא. כלומר דדחי לה ולא תוקמה הך ברייתא דקתני אף של אחרים אסור כר''מ דוקא אלא ד''ה היא דהכא לגבוה מיירי ואף ר' יוסי ור''ש מודים בה דלגבוה אסור דכמה דתימר תמן בפ''ב דע''ז גבי בשר הנכנס לע''ז וכו' דקאמר התם דבעלי חיים הנעבדין אע''פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה והכא נמי לגבוה הוא דאסור ואידך ברייתא ס''ל בעלי חיים אף לגבוה אינו נאסר ומיהו לא שייכא פלוגתייהו לפלוגתא דתנאי במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source